נירוסטה 304 מול 316: המדריך המטאלומי וההנדסי המלא (מהדורת 2025)

1. הקדמה: פרדוקס הנירוסטה בעולם המודרני

בענפי הבנייה, הכימיה והתשתיות הימיות, המושג "נירוסטה" (Stainless Steel) נתפס לעיתים כחומר קסם החסין בפני כל פגע. עם זאת, עבור המהנדס המנוסה, נירוסטה היא משפחה רחבה של סגסוגות, שכל אחת מהן מותאמת לסביבה תרמודינמית וכימית ספציפית. הבחירה השגויה בין AISI 304 ל-AISI 316 היא הגורם מספר אחת לכשלים מבניים יקרים, השבתות של מתקני התפלה וזיהום במערכות מזון ותרופות.

במדריך זה, ננתח מדוע תוספת קטנה של 2% מוליבדן הופכת את ה-316 לסטנדרט הזהב של התעשייה הכבדה, ונבין באילו מקרים ה-304 נשארת הפתרון הכלכלי והנכון ביותר.

2. ניתוח מטאלומי מעמיק: מעבר ל-18/8

נירוסטה היא סגסוגת על בסיס ברזל המכילה מינימום של 10.5% כרום. עם זאת, הסוגים הפופולריים ביותר בשוק שייכים למשפחה האוסטניטית (Austenitic).

2.1 הרכב כימי – השוואה מיקרוסקופית

הערה על הניקל: ניתן להבחין כי ב-316 אחוז הניקל גבוה יותר. הניקל לא רק משפר את העמידות לקורוזיה כללית, אלא גם משפר את הגמישות (Ductility) של החומר בטמפרטורות קריוגניות (מתחת לאפס).

3. מכניקת הקורוזיה: מדוע פלדה "אל-חלד" מחלידה?

כדי לבחור נכון, עלינו להבין את הכימיה של הכשל. נירוסטה אינה "חסינה" לחלודה; היא פשוט בונה שכבת הגנה שמתחדשת מעצמה. כאשר השכבה הזו נפרצת ואינה יכולה להשתקם, מתרחשת קורוזיה.

בסביבה המכילה יוני כלוריד ($Cl^-$), היונים הקטנים חודרים את שכבת תחמוצת הכרום. המוליבדן ב-316 פועל כ"סוכן איטום" ברמה האטומית, המעלה את האנרגיה הנדרשת לפריצת השכבה ומזרז את בנייתה מחדש.

4. מדד ה-PREN: המדע שמאחורי בחירת החומר

בתעשיות הנפט והגז וההתפלה, לא מסתמכים על "תחושת בטן". משתמשים בנוסחת ה-PREN (Pitting Resistance Equivalent Number).

בואו נחשב את הערכים הממוצעים:

• 304: $18 + (3.3 \times 0) + (16 \times 0.05) \approx \mathbf{18.8}$
• 316: $17 + (3.3 \times 2.1) + (16 \times 0.05) \approx \mathbf{24.7}$

ההבדל של כ-31% בציון ה-PREN מתרגם לעמידות גבוהה פי כמה בחשיפה למי ים. בפרויקטים של משרד הביטחון או מתקני תשתית לאומיים, מפרטים הנדסיים דורשים לעיתים קרובות PREN מינימלי של 24, מה שפוסל את ה-304 על הסף.

5. אתגרי הסביבה הימית ומי מלח

ישראל, עם רצועת חוף ארוכה, מהווה שדה ניסויים טבעי לקורוזיה. "Tea Staining" (כתמי תה) הוא מושג מוכר בחיפויי מבנים בקו החוף.

5.1 מרחק מקו החוף

המרחק מהים הוא הפרמטר הקריטי ביותר בקביעת סוג הנירוסטה:

• 0-500 מטר מהחוף: שימוש ב-316 הוא חובה. במקרים של רסס ישיר (Splashing), מומלץ לשקול אפילו פלדות סופר-אוסטיניטיות או דופלקס.
• 500 מטר עד 5 ק"מ: 316 מומלצת מאוד. 304 תדרוש תחזוקה שבועית כדי לא להחליד.
• מעל 5 ק"מ: 304 עשויה להספיק, בתנאי שאין זיהום תעשייתי כבד.

5.2 בריכות שחייה וכלור

רבים טועים לחשוב שבריכה היא "מים מתוקים". בפועל, סביבת הבריכה (במיוחד מקורה) היא אחת הקורוזיביות ביותר שיש בשל אדי כלור.
מקרה בוחן: קריסת גגות בבריכות שחייה באירופה נגרמה כתוצאה מ-Stress Corrosion Cracking של ווי תלייה מנירוסטה 304. כיום, התקנים מחמירים ומחייבים 316L או חומרים עמידים עוד יותר באזורים אלו.

6. עמידות כימית: טבלאות ריאקציה ותהליכי ייצור

נירוסטה 316 מכונה לעיתים "Acid-Resistant Steel". בואו נבחן מדוע:

7. ייצור ועיבוד: ריתוך, חיתוך ועיצוב קר

מהנדס ייצור חייב להבין ששינוי סוג החומר משפיע על כל שרשרת הערך במפעל.

7.1 יכולת עיבוד (Machinability)

נירוסטה 316 קשה יותר לעיבוד שבבי מאשר 304. תכולת הניקל והמוליבדן גורמת להקשיית עבודה (Work Hardening) מהירה יותר. זה אומר שנדרשים מהירויות חיתוך נמוכות יותר, כלי חיתוך איכותיים יותר (קרביד) וקירור מאסיבי.

7.2 ריתוך (Welding)

שני החומרים ניתנים לריתוך מצוין (TIG, MIG, Stick), אך יש לשים לב למתכת המילוי (Filler Metal):

• בריתוך 304, נשתמש באלקטרודה/חוט מסוג ER308L.
• בריתוך 316, נשתמש באלקטרודה/חוט מסוג ER316L.
• כלל ברזל: לעולם אל תרתך 316 עם חומר מילוי 308, שכן אזור הריתוך יהפוך לנקודת התורפה הקורוזיבית של כל המבנה.

8. חשיבות דרגות ה-L (Low Carbon) והשפעתן על מבנים

כאשר רואים סימון כמו 316L, ה-L מייצגת "Low Carbon" (פחמן נמוך – מקסימום 0.03%).

מדוע זה קריטי? בזמן ריתוך, באזור המושפע מחום (HAZ), הפחמן נודד לגבולות הגרעין של המתכת ומתחבר לכרום ליצירת "כרום-קרביד". תהליך זה גוזל את הכרום מהסגסוגת ומשאיר את האזור ללא הגנה. תופעה זו נקראת **Sensitization**.

בשימוש ב-316L, אין מספיק פחמן כדי ליצור את הריאקציה הזו, ולכן המבנה נשאר עמיד לקורוזיה גם בחיבורים המרותכים ללא צורך בטיפול טרמי לאחר ריתוך.

9. גימורי שטח ופסיבציה: השכבה השקופה שמצילה חיים

איכות פני השטח משפיעה על העמידות לא פחות מההרכב הכימי. ככל שהשטח חלק יותר, ליוני הכלוריד קשה יותר "להיאחז" בו.

סוגי גימורים נפוצים:

• 2B: גימור חלק ומבריק מעט (סטנדרט תעשייתי).
• No. 4 (Brushed): גימור מוברש (אסתטי אך נוטה לצבור מלחים בחריצים).
• Electropolished: הגימור האולטימטיבי. תהליך אלקטרוכימי שמסיר את השכבה העליונה ומשאיר פני שטח חלקים ברמה אטומית. חובה בתעשיית התרופות.

10. ניתוח עלות-תועלת (LCCA) למקבלי החלטות

כמהנדס או מנהל רכש, הלחץ להוריד עלויות הוא כבד. נירוסטה 316 יקרה בכ-30%-50% מנירוסטה 304 (תלוי במחירי המוליבדן והניקל בבורסת המתכות – LME).

ניתוח מחזור חיים (Life Cycle Cost Analysis):

• עלות ראשונית: 316 יקרה יותר.
• עלות תחזוקה: 304 בסביבה קורוזיבית דורשת ניקוי, שימון וצביעה (בניגוד למטרת הנירוסטה).
• עלות כשל: החלפת צנרת בתוך קיר, השבתת קו ייצור מזון או קריסת מעקה בטיחות בבריכה.

ברוב היישומים התעשייתיים והתשתיתיים, ה-ROI (החזר השקעה) על מעבר ל-316 מושג תוך פחות משנתיים של עבודה בסביבה מאתגרת.

11. סיכום והמלצות הנדסיות

הבחירה בין נירוסטה 304 ל-316 אינה עניין של איכות, אלא של התאמה לסביבה.